לאבד שנה ביומיים

בספרו הראשון, איתי בבניק טווה עולם עתידני ומטלטל שבו הזמן הפך למשאב שניתן לתמרן אך גם לכלא אכזרי. בעקבות משבר אקלים עולמי, הערים הגדולות הסתגרו תחת כיפות הגנה שבהן הזמן מואץ קדימה במהירות מסחררת, בעוד העולם שבחוץ נותר מאחור. אלון אליין מוצא את עצמו בשולי המציאות החדשה הזו, שכן בשל ליקוי גנטי נדיר הוא אינו מסוגל לשרוד את המעבר לכיפה, ונאלץ לצפות מהצד באשתו ובבתו הפעוטה נעלמות אל תוך זרם הזמן המואץ. עבורו, הן אובדות בתוך ימים ספורים שהופכים לשנים ארוכות בחייהן, מה שמאלץ אותו להתמודד עם הבדידות והאובדן במרחב המכונה ה"חוץ".

אלון הופך למנהיג ולמתחזק של קהילת השורדים שנותרו מחוץ לכיפה הישראלית, בונה לעצמו חיים חדשים ומערכות יחסים מורכבות, אך העבר מסרב להרפות. מן הצד השני של הגבול, באיראן, קולונל סאהין מהדי מוחזר לחיים בניגוד לחוק האנושי והטבעי. מהדי, המונע מתחושת נקמה יוקדת על אובדן משפחתו וחייליו, מסמן את אלון כאחראי לחורבנו האישי ויוצא למסע ציד שאינו יודע גבולות של זמן או מרחב. המפגש בין השניים הופך למרוץ גורלי שבו מונחים על הכף לא רק חייהם, אלא עתידה של האנושות כולה בעולם שבו המציאות הפיזיקלית כבר אינה יציבה.

הרומן משלב בין אלמנטים של מתח צבאי ופוליטי לבין חקירה פילוסופית עמוקה של מושג הזמן והקשרים האנושיים. המחבר מצליח ליצור עולם טכנולוגי קר ומחושב שבו הרגש הוא הכוח היחיד שנותר אמיתי. דרך דמותו של אלון, הספר מעלה שאלות נוקבות על מה שאנו מוכנים להקריב למען האהובים עלינו ועל היכולת למצוא משמעות וחיים במקום שבו הזמן כאילו קפא מלכת. זוהי יצירה ישראלית מקורית המשלבת דמיון עשיר עם רגש אנושי חשוף, ומזמינה את הקוראים למסע אל עתיד שבו כל רגע עשוי להיות נצח.